פסק-דין בתיק תע"א 2452-06

כללי

1.         התובעת (להלן: " התובעת" או " המאפיה") העסיקה את מר אליה כהן (להלן "הנתבע") כ מחודש דצמבר 97' ועד לשלהי שנת 2000 כגובה חובות של לקוחות המאפיה .

2.         על פי המוסכם, הנתבע היה מקבל מאת התובעת חשבוניות (מקור) שלה המופנות ללקוחותיה ובהן פירוט רכישות הלקוחות מהמאפייה. הנתבע הסתובב אצל הלקוחות על מנת לגבות את הסכומים המגיעים מהם למאפיה.

כמו כן היה הנתבע מקבל מהמאפיה שיקים של לקוחות או שיקים שהסבו הלקוחות לזכות המאפיה וש"חזרו" והנתבע נתבקש לגבותם.

על הנתבע היה להעביר למאפיה כספים או שיקים שקיבל מהלקוחות על חשבון חובם למאפיה, וככל שלא הצליח לגבות את החוב, היה עליו להחזיר את החשבוניות או השיקים למאפיה.

3.         לטענת התובעת, הנתבע  נטל לכיסו כספים במרמה ועל רקע זה הסתיימה העסקתו אצל התובעת.

4.         בסוף שנת 2001 הגישה התובעת תלונה למשטרה כנגד הנתבע, ואולם, הנתבע כלל לא נחקר והתלונה נסגרה.

5.         בשנת 2002 הנתבע פנה לבית הדין לעבודה (תיק עב' 1042/02) ותבע הפרשי שכר עבודה, פדיון חופשה והבראה, דמי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

התובעת כפרה בקיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים, לא העלתה  בכתבי טענותיה, ולו לחילופין, טענה כי יש לשלול מהנתבע את פיצויי הפיטורים או לערוך קיזוז כנגד הסכומים שלטענתה חב לה הנתבע, וגם לא הגישה תביעה שכנגד ביחס לסכומים אלה.

6.         בפסק דין מיום 15/3/05 חוייבה התובעת לשלם לנתבע סך (קרן) של  כ- 110,000 ש"ח בגין רכיבי תביעתו השונים, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/2000, שנקבע כמועד סיום עבודתו בתובעת.

7.         רק כשנה וחצי לאחר מתן פסק הדין, ביום 15/8/06 , הגישה התובעת התביעה שבפנינו. בכתב התביעה טענה התובעת, כי במסמך עליו חתם הנתבע ביום 14/11/00, התחייב הוא להחזיר לתובעת יתרת חובה שנוצרה על שמו בגין קבלת אסמכתאות לגבייה שלא הוחזרו לתובעת, בסך של 419,699.49 ש"ח. הנתבע התחייב להחזיר סכום זה לתובעת על דרך גבייה מהלקוחות או החזרת האסמכתא לגביה, וכן התחייב, כי היתרה שלא תגבה תשולם על ידו באופן אישי בשיק שלו. (להלן: " מסמך ההתחייבות")

התובעת טענה, כי עד למועד הגשת התביעה לא החזיר לה הנתבע את החשבוניות ולא שילם לה דבר ולפיכך, תבעה התובעת מהנתבע את הסך של 419,699.49 ש"ח בצרוף הפרשי ריבית והצמדה.

8.         בכתב ההגנה טען הנתבע, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, רק לאחר שזכה הוא בתביעתו כנגד התובעת, והדבר מצביע על מופרכותה.

הנתבע טען, כי לאחר המועד בו חתם על מסמך ההתחייבות (14.11.00) החזיר לתובעת אסמכתאות לגבי כל הסכום ואף ביתר, וכי האישורים על הסכומים שהוחזרו נחתמו על ידי מר אלי קטן, חוקר פרטי ששימש כנציג התובעת.

9.         ביום 27.03.07 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב תביעה, במסגרתה ביקשה להוסיף לסכום            הנתבע סך של 72,838 ש"ח (בש"א 1986/07).

הנתבע התנגד לבקשה בטענת התיישנות, הואיל והסכום הנוסף, המוכחש, מתייחס לחוב משנת 1998-1999, שהתיישן.

כב' הרשם יגאל גלם (כתוארו דאז) דחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה.

ערעור על ההחלטה ( עב' 4461/07 ) נדחה על ידי כב' הש' אלכס קוגן ביום  7.4.08.

10.        חרף החלטות אלה, העלתה התובעת במסגרת ראיותיה עובדות וטענות הנוגעות לעילה הנוספת שהוספתה לתביעה נאסרה. הנתבע, מצידו, ביקש להוציא מן התיק את ראיות התובעת בשל הרחבת חזית אסורה.

11.        בהחלטה מיום 31.12.08 קבענו כדלקמן: